הגיטריסט וכפתור הווליום - עולם הגיטרה של גיל

על "חומת הגיטרות" – המנע מטעויות שמאפיינות להקות צעירות וישמעו אותך הרבה יותר טוב.

גיטרה היא כלי לא קל ללימוד, זה נכון, זה ידוע. מכל הכלים המודרניים הגיטרה נחשבת לכלי הקשה ביותר ללימוד. היא גם אחד הכלים היפים ביותר, אין ספק, אבל זה לא נוגע לעניין שלנו הפעם. כתוצאה מכך, גיטריסט שמגיע לרמה שהוא יכול לנגן בלהקה ולהופיע רוצה ובצדק להישמע ולהראות שכל העבודה הקשה והאימונים הביאו לתוצאה המקווה – הוא יודע לנגן. אבל לכך יש תופעה נלווית, ולא כל כך רצויה, תופעה שמביאה למה שנקרא "חומת גיטרות".

זה מתחיל בדרך כלל כשאחד הגיטריסטים (ברוב הלהקות יש לפחות שניים) חושב ששאר הלהקה "מסתירה" את הצליל של הגיטרה שלו. "לא שומעים אותי" הוא אומר ומגביר את הווליום של הגיטרה. עכשיו שומעים אותו, אבל הגיטריסט השני מרגיש שראשון מכסה על הגיטרה שלו ולכן גם הוא מגביר את הווליום של הגיטרה השניה כדי שגם אותו ישמעו, מה שגורם לגיטריסט מספר אחת להרגיש נחות ולשלוח שוב את ידו לכפתור הווליום וחזר חלילה. הדיסטורשן נכנס לתמונה ותורם את חלקו והתוצאה היא חומה של רעש שאינה מאפשרת לאף צליל לחדור דרכה ולהגיע לאוזני המאזין – "חומת הגיטרות".

אז אם אתה רוצה שישמעו מה שאתה מנגן –רסן את עצמך. התגבר על הדחף לסובב את כפתור הווליום למעלה השתמש בדיסטורשן במידה ורק במקום שהוא באמת נחוץ והסיכויים שלך להישמע יהיו טובים בהרבה.

הערות