סיפורים מעוררי השראה: גיטריסטים שהתגברו על מוגבלות פיזית קשה

בזמן שירותי הצבאי שברתי את בוהן יד ימין וקרעתי את הרצועות שמחברות את השרירים והעצמות של הבוהן.

זה קרה כאשר הירדנים חסמו את אחד היובלים המובילים מים לנהר הירדן. התנהלו מגעים דיפלומטיים על מנת שהירדנים יסירו את את הסכר שהקימו, ובמידה ולא יעשו כן, הגדוד שלי יועד לחדור לירדן ולפוצץ את הסכר. לצורך כך התמקמנו ליד הגבול בהמתנה למיצוי המאמצים הדיפלומטיים.

במצב כזה, בהמתנה להקפצה מיידית, אין שום פעילות בגדוד. אין יציאות ואין אימונים. וככול שמתמשכים המגעים הדיפלומטיים החבר'ה נעשים משועממים ומתחילים לעשות שטויות. כך קרה שנאבקתי בצחוק עם אחד מחברי הטובים, חיים ריצ'ארד שמו. הסיפור היה שרציתי להחזיר לו עשרים וחמש אגורות והוא לא רצה לקבלם, אז התחלנו להאבק ואני נפלתי ושברתי את הבוהן.

רצה המקרה והרופא שטיפל בי היה אביה של חברתי באותה עת, מומחה לכירורגיה של כף היד, והוא, לאחר שאיבחן מה בדיוק יש לי, הודיע לי שעליי להיות תקופה בגבס, לעבור פיזיותרפיה, ובכל מקרה עלי להיות מוכן לאפשרות שאאלץ ללמוד לכתוב ביד שמאל מכיוון שקיימת אפשרות שבוהן יד ימין לא תתפקד.

אין צורך לומר שהייתי בדיכאון מוחלט. אני כגיטריסט לא אוכל להפעיל את הבוהן שמחזיקה את המפרט.

בסופו של דבר לאחר תקופה מסוימת חזר התפקוד של בוהן ימין לקדמותו וכל הסיפור נשכח לתקופה ארוכה.

מספר שנים לאחר מכן כאשר למדתי אצל אגון קרטן הוא סיפר לי על גיטריסט בשם Django Reinhardt, גיטריסט ג'אז מפורסם, שבעקבות תאונה שעבר בצעירותו נותר עם שתי אצבעות מעוותות ביד שמאל, ועל אף מוגבלותו הפך לאחד הגיטריסטים המוערכים בעולם.

איפה היית כמה שנים לפני כן, כאשר היה לי את הסיפור עם הבוהן, אמרתי לו. איזה אבן הייתה יורדת לי מהלב אם הייתי שומע את הסיפור הזה אז.

אז למי מכם שחווה חוויה דומה או שסובל ממוגבלות פיזית כלשהי, הנה מספר סיפורים מעוררי השראה של גיטריסטים שלא הניחו למוגבלויות פיזיות, קשות ככל שיהיו, לעצור בעדם, זכו להכרה ולהערכה עולמית, ואף הפכו לפורצי דרך בנגינת הגיטרה שלהם.

ג'אנגו ריינהארדט

ונתחיל, איך לא, עם Django Reinhardt. היום, כולם מכירים את ג'אנגו ריינהארדט. אחד מגדולי נגני הגז של כל הזמנים, יוצרם של מספר סטנדרדי ג'אז, ואבי הז'אנר של הג'אז הצועני. ‏ג'אנגו החל לנגן בגיל צעיר מאוד ובהיותו בן 13 כבר התפרנס מהמוזיקה שלו. הוא גדל במחנה צועני רומני, בלי השכלה פורמלית, ולימד את עצמו כיצד לנגן. לילה אחד, בהיותו בן 18, פרצה שריפה בקרוואן שבו התגורר יחד עם אשתו. הוא סבל מכוויות חמורות בחצי גופו, ובמיוחד ברגלו הימנית ובשתיים מאצבעות ידו השמאלית, שבהן הוא איבד כל יכולת תנועה. הרופאים אמרו שהוא לעולם לא ישוב לנגן בגיטרה. כידוע זה לא מה שקרה. עם הרבה סבלנות ותרפיה פיזיקה הוא יצר טכניקה חדשה לנגינת גיטרה תוך שהוא משתמש באצבע המורה והאצבע האמצעית לנגינת קטעי הסולו המהירים שלו ונעזר בשתי האצבעות המשותקות לנגינה אקורדים. בקליפ הבא תוכלו לראות את הטכניקה שלו.

!Django Reinhardt & Stéphane Grappelli - J'attendrai Swing 1939 - LIVE

טוני איומי (Black Sabbath)

טוני איומי הוא הגיטריסט המוביל והמלחין של רוב שירי להקת המטאל האגדית הראשונה, בלאק סאבאת'. בגיל 17 איומי איבד את קצות האצבע האמצעית ואצבע הטבעת בתאונה תעשייתית ביום עבודתו האחרון במפעל מתכת. איומי תיאר איך אמרו לו: לעולם לא תשוב לנגן. "זה פשוט לא ייאמן. ישבתי בבית החולים וחשבתי זהו - אני גמור. אבל בסופו של דבר חשבתי: אני לא מתכוון לקבל את זה. בטח צריכה להיות דרך שאני יכול לנגן." אחרי הפציעה שקל איומי לנטוש את הגיטרה לחלוטין. עם זאת, מנהל בית החרושת שלו ניגן לו הקלטה של גיטריסט הג'אז המפורסם Django Reinhardt, מה שעודד אותו להמשיך כמוזיקאי.

כמו שאומי כתב אחר כך: החבר שלי אמר "הקשיב לבחור הזה מנגן", ואני חשבתי, "אין מצב! להקשיב למישהו שמנגן בגיטרה זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות עכשיו!" אבל הוא המשיך להתעקש ובסופו של דבר ניגן את התקליט בשבילי. אמרתי לו שאני חושב שזה ממש טוב ואז הוא אמר, "אתה יודע, הבחור מנגן רק עם שתי אצבעות על לוח האצבעות בגלל פציעה שהוא ספג בשריפה נוראית." הייתי המום לגמרי והתרשמתי כל כך ממה שרק שמעתי שפתאום קיבלתי השראה להתחיל לנסות לנגן שוב.

איומי החליט לנסות לנגן שוב, למרות שבגלל הפציעה הנגינה גרמה לו לכאבים נוראים. הוא שקל להחליף ידיים וללמוד לנגן על גיטרה ימנית (איומי הוא שמאלי), אבל לא היתה לו סבלנות להתחיל ללמוד מחדש, ולאחר נסיון קצר חזר לגיטרה שמאלית. לשם כך, הוא הצמיד לאצבעותיו הפצועות אצבעונים תוצרת בית כדי להאריך ולהגן עליהן; האצבעונים היו עשויים מבקבוק ישן של נוזל ניקוי שהוא המיס, ובעזרת מלחם חם עיצב אותו כמו אצבע, וכדי לכסות את התותב הביתי החדש שלו הוא חתך פיסות ממעיל עור. זה יצר שתי בעיות טכניות. ראשית, האצבעונים הפריעו לו להרגיש את המיתרים, וגרמו לנטייה ללחוץ עליהם חזק מאוד. שנית, הוא התקשה לבצע מתיחות מיתרים (בנדים), מה שהוביל אותו לחפש מיתרי גיטרה דקים כדי להקל על כך. לאחר מכן הוא החל לכוון את הגיטרה שלו נמוך יותר, לעיתים עד טון וחצי מתחת לכיוון הסטנדרטי, ממי לדו#, וכך נולד הצליל המונמך, הכבד של גיטרת המטאל. במקום להיכנע לפציעה, הוא הפך את מוגבלותו לצליל חדש.

Black Sabbath - Children of the Grave Live At California Jam 1974

לס פול

לסטר ויליאם פולפוס, הידוע בשמו לס פול, היה לא רק נגן ג'אז מדהים, ומי שהעניק לגיבסון לס פול את שמה, אלא גם בונה גיטרות וממציא גדול. בגיל שלוש עשרה, פול הופיע כזמר מוזיקת קאנטרי, גיטריסט ומנגן מפוחית. באותה עת התחיל פול את הניסוי הראשון שלו בסאונד. מאחר ורצה להישמע טוב יותר על ידי יותר אנשים באולמות המקומיים, חיבר מחט פונוגרף לגיטרה שלו וחיבר אותה לרמקול של רדיו, והשתמש בה כדי להגביר את הגיטרה האקוסטית שלו. פול לא היה מרוצה מגיטרות אקוסטיות-חשמליות והחל להתנסות בדירתו בקווינס, ניו יורק עם כמה עיצובים משלו. כידוע, הוא יצר כמה גרסאות של "בול העץ", שהיה מוט עץ שאליו חוברו גשר, צוואר, מיתרים ופיקאפ. בשביל הרושם, הוא חיבר גוף של גיטרה אפיפון hollow-body שנוסר לאורכו עם מוט העץ באמצע. זה פתר את שתי הבעיות העיקריות שלו: פידבק, מכיוון שהגוף האקוסטי כבר לא הדהד עם הצליל המוגבר, ועמידות הצליל, מכיוון שאנרגיית המיתרים לא התפזרה בייצור צליל דרך גוף הגיטרה. כלים אלה השתפרו ושונו ללא הרף במהלך השנים, ופול המשיך להשתמש בהם בהקלטות שלו הרבה אחרי פיתוח מודל הגיבסון המפורסם שלו. הוא שיתף פעולה עם גיבסון ביצירת הגיטרה החשמלית, והיה חלוץ בשימוש בטכניקות כמו דיליי, הקלטה רב ערוצית, הד ואפקטים נוספים, אותם שלב בהקלטות שלו.

בשנת 1948, באוקלהומה, עבר לסטר תאונת דרכים כמעט קטלנית שפגעה בזרועו הימנית וניפצה לחלוטין את מרפקו. שחזור היה בלתי אפשרי, והוא איבד את תנועת זרועו לנצח. הרופאים אף חשבו לקטוע לחלוטין את הזרוע. לס פול הטס ללוס אנג'לס, שם ביקש מהרופאים לקבע את זרועו הימנית בזווית, קצת מתחת ל90 מעלות, כדי שיוכל להמשיך לנגן בגיטרה שלו. זה לקח כמעט שנה של התאוששות, אבל הוא המשיך לנגן, יותר משישים שנה, עד מותו בשנת 2009. זה הרוק בהתגלמותו האנושית.

Les Paul - Sleepwalk

ג'וני מיטשל

רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, בפורט מקלאוד שבקנדה. בגיל שבע החלה ג'וני לנגן על פסנתר, ואף לנסות להלחין מוזיקה משל עצמה. בגיל תשע, מיטשל חלה בבשיתוק ילדים, ואושפזה במשך שבועות. בעקבות אירוע זה היא התמקדה בכישרונה היצירתי, ושקלה לראשונה קריירת שירה או ריקוד. בגיל תשע החלה לעשן; היא מכחישה את הטענות כי העישון השפיע על קולה.

נסה ללמוד כל אחד ממאות השירים של ג'וני מיטשל ותמצא משהו שהוא קצת מוזר: כל השירים שלה משתמשים בכמה כיונונים פתוחים שונים ומוזרים, שנותנים לגיטרה שלה צליל שמימי ומלא. כוונונים פתוחים פופולרים מאוד בפולק ובבלוז. אבל לג'וני הייתה סיבה נוספת גדולה להשתמש בהם: כשהייתה בת 9 בלבד ג'וני נדבקה בפוליו, מה שהשפיע קשות על ידה השמאלית. נגינה עם כיוונים פתוחים הקלה עליה ללמוד לנגן בגיטרה.

בעוד שכמה משיריה הפופולריים ביותר של מיטשל נכתבו בפסנתר, כמעט כל שיר שהלחינה בגיטרה משתמש בכוונון פתוח, או לא סטנדרטי; היא כתבה שירים עם בערך 50 כוונונים, וניגנה את מה שכינתה "האקורדים המוזרים של ג'וני". השימוש בכוונון אלטרנטיבי מאפשר לגיטריסטים לייצר ליווי עם טקסטורות מגוונות ורחבות יותר.

לדברי ג'וני, המגבלה שלה הפכה אז "לכלי להשתחרר מגישות סטנדרטיות להרמוניה ולמבנה" בכתיבת השירים שלה - ולנשימה של אוויר צח לחובבי המוסיקה, גם בימינו.

Woodstock - Joni Mitchell

ויק צ'סנט (Vic Chesnutt)

ויק היה אחד הסודות השמורים ביותר של אמריקה. אמן מחתרתי בשנות ה -80 וה -90, הוא התפרסם עם צאת אלבום מחווה בו כיסו כמה אמנים מפורסמים את שיריו המבריקים והנוקבים. כשהוא היה בן 18, תאונת דרכים הותירה אותו משותק חלקית, והגבילה את תנועת ידיו. ויק נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים עד סוף ימיו - ויכול היה רק לנגן אקורדים פשוטים מאוד, בצורה מחוספסת מאוד. בראיון עם טרי גרוס, שהתקיים ב- 1 בדצמבר, 2009 בתוכנית NPR שלה Fresh Air, הוא אמר שהוא "משותק בארבעת גפיו מצווארו ומטה", ולמרות שהיה לו תחושה ותנועה מסוימת בגופו, הוא לא יכול היה ללכת "באופן תפקודי" וכי, למרות שהבין זמן קצר אחר כך שהוא עדיין יכול לנגן בגיטרה, הוא יכול רק לנגן אקורדים פשוטים. לאחר החלמתו עזב את זבולון ועבר לנאשוויל, טנסי; השירה שקרא שם (מאת סטיבי סמית', וולט וויטמן, וואלאס סטיבנס, וו. ה. אודן, סטיבן קריין ואמילי דיקינסון) שימשה לעורר בו השראה והשפיעה עליו. עם זאת, נכותו לא הפריעה לו לקיים קריירה מבריקה ככותב שירים, בעזרת חבריו המוזיקאים וקולו היפה והחזק.

Vic Chesnutt - Everything I Say

דויד ברוזה

וכמובן, אי אפשר לסיים מאמר בנושא זה בלי להזכיר את דויד ברוזה שלנו. זמר, מוזיקאי וגיטריסט מוערך ואהוב.

באוגוסט 1998, בדרכו חזרה מהופעה בבאר שבע, היה מעורב בתאונת דרכים קשה. הרכב בו נסע סטה מנתיבו, עלה על אי תנועה, התהפך ופגע בשלט דרכים. דויד ברוזה נפגע קשה ואושפז למשך 12 יום בבית החולים "קפלן" ברחובות. לאחר שחרורו מבית החולים נותר פגוע באצבעות ידו השמאלית, וכדבריו: "המוטוריקה העדינה בתנועת ידי השמאלית נפגעה, ואני מתקשה ללוות עצמי בנגינה על הגיטרה."

בסופו של דבר הצליח ברוזה להשתקם ולחזור לנגן.

בראיון שהעניק ליואב קוטנר בתוכניתו סיפורים במונו 2017, מדבר ברוזה על התאונה והשיקום שעבר:

דויד ברוזה על התקופה שאחרי התאונה | סיפורים במונו

כל הגיטריסטים הללו חשבו שלעולם לא ישובו לנגן בגיטרה, ובכל זאת גילו לאט לאט שהנכות שלהם מספקת להם גישה חדשה לכלי. עם זאת, כולם התגברו על הבעיות שלהם ויצרו את המוזיקה הטובה ביותר בקריירה שלהם אחרי התאונה. מגבלות באמנות הן תמיד שער לחופש.

הלקח הנלמד מסיפורים אלה הוא חשוב, וניתן ליישום בכל תחומי החיים: כשאתה תקוע מול מכשול או כשאתה נאבק, נסה להפוך את המצב על פניו, וכמו הנגנים האלה, חקור את החופש במגבלות שלך. בהמשך העולם יודה לך על כך.

השראה גיטריסטים

הערות