הקדמה

טבלטורה, או בלשון קיצור טאב, זו מערכת קלה ונוחה להבנה לרישום תוים לכלי מיתר בכלל ולגיטרה בפרט. להבדיל מתוים סטנדרטיים, בהם משתמשים בסימנים וסמלים יחודיים, הרי שבטבלטורה משתמשים בסימנים ומספרים רגילים של ASCII (הקוד האמריקאי להעברת מידע שבו משתמשים להעברת מידע בין מחשבים אישיים ובין מחשבים לרשת האינטרנט), ובשל כך זו השיטה האידאלית למקם תוים באתר אינטרנט שאליו יכול כל אדם, עם כל מחשב אישי להתחבר, להעתיק את המידע ולקרוא אותו. לנגן שאינו יודע לקרוא תוים בצורה שוטפת, הקריאה מטבלטורה תהיה קלה ומהירה בהרבה מקריאת תוים, היות והטבלטורה חוסכת ממנו את הצורך לתרגם את התוים לפוזיציות ולמיתרים, כמו שעליו לעשות בשיטת התיווי הסטנדרטית, מידע זה מופיע לפניו בצורה ברורה בטבלטורה, כפי שנראה בהמשך.

היות ושיטת הכתיבה בטבלטורה היא חדשה למדי, ועדין איננה מגובשת די הצורך, יש לעיתים קרובות הבדלים בין הסימנים שמקורות שונים משתמשים בהם וניתן להתקל במספר שיטות כתיבה שונות. הדבר בא לידי ביטוי בולט ברישום אורכי התוים (המקצב) ובצורת רישום טכניקות נגינה מיוחדות, כפי שאפרט בהמשך. בכך שונה שיטה זו משיטת התיווי הסטנדרטית שהיא עתיקה יותר ומגובשת יותר, ובדרך כלל אחידה, ללא קשר למקום או לזמן שבהם נעשה בה שימוש, דבר המוצא את ביטויו בשמה - "השיטה הסטנדרטית".

בפברואר 1993 פרסם רוב קרייג מאמר שכותרתו "Standard ASCII Guitar Music Notation" ובו הצעה לנוהל סטנדרטי לכתיבת טבלטורה. במאמר זה הוא מציע מערכת קבועה של כללים לכתיבת טאבים ורשימה ארוכה של סימנים המתארים טכניקות שונות לנגינה בגיטרה. חלק מההצעה הסתמך על כללים בלתי רשמיים שהיו נהוגים עוד לפני כן אך חלק גדול ממנה כלל חידושים שלו. הצעתו זו התקבלה באופן חלקי בלבד על ידי קהילות הגיטריסטים השונות (ובעיקר אני מתכוון לסימנים שהוצעו בה לטכניקות הנגינה בגיטרה,שחלק גדול מהם לא מקובל ע"י מרבית רושמי הטאבים). עם זאת בהמשך אני אציג את הסימנים הללו מכיוון שניתן למצוא באינטרנט טבלטורות שבהן כן השתמשו בהם, ולכן כדאי להכירם.

המידע שמופיע בטבלטורה כולל את התוים שעליך לנגן, כלומר את הפוזיציות שבהן עליך ללחוץ ואת המיתרים שעליהם תלחץ ותפרוט, את טכניקות הנגינה והפריטה המיוחדות שבהן תשתמש, כלומר היכן תבצע Hammer on, Pull off, Bend, Slide, הרמוניקות, ויברטו,עמעום (Palm muting) וכו'. צורת הסימון של הטכניקות המיוחדות עשויה להשתנות במקצת במקרים שונים, אך לרוב הסימנים די דומים ואין כל קושי להבין מה הסימן אומר. בהמשך אפרט את כל השיטות המוכרות לי לסימון של כל אחת מהטכניקות הללו.

יותר בעיתי הוא עניין משכי הצלילים. קיימות מספר שיטות לסימון משך הצליל בטבלטורה, חלקן קלות יותר לקריאה והבנה וחלקן יותר בעיתיות, אך אף אחת מהן לא התקבלה כשיטה קבועה ומוסכמת וברוב המקרים הטבלטורות נותנות רק אינדיקציה מסויימת ומוגבלת לגבי אורכי התוים, אך לא את האורכים המדוייקים שלהם. במילים אחרות, תוכל להבין שתו מסויים הוא ארוך יותר מתו שני, אך לא תוכל לדעת מהטבלטורה מה אורכם של שני התוים (לדוגמה, האם האחד הוא באורך רבע פעמה והשני שלוש שמיניות, או שמא הראשון אורכו שמינית פעמה והשני חצי פעמה). כתוצאה מכך יהיה עליך להאזין לשיר אותו תרצה לנגן כשהטבלטורה מונחת לפניך, ולמצוא בעצמך את המיקצבים שלו, עניין די בעייתי (ובעיקר כשמדובר בתלמידים מתחילים).

כמעט אף פעם לא תמצא בטבלטורה את האיצבוע של יד שמאל (כשמדובר בנגן ימני, כמובן, (ואני לא מתכוון לפוליטיקה)), כלומר באיזו אצבע עליך ללחוץ באיזו פוזיציה. על פי רוב לא תמצא בטבלטורה את כיווני הפריטה, ולכן עליך יהיה להחליט אם לפרוט את התו כשהמפרט נע כלפי מטה (Downstroke) או כלפי מעלה (Upstroke), או במקרה שמדובר באקורדים, אם לבצע פריטת החלקה כלפי מטה או כלפי מעלה.

יתרון נוסף של התווים הסטנדרטיים הוא היכולת לראות במדוייק את כיווני המנגינה, קרי, אם התו הבא עולה ביחס לקודמו או יורד ביחס אליו. בטבלטורה אתה רואה אם התו הבא הוא על מיתר שונה או על אותו מיתר, אך לא תוכל לדעת באותה קלות אם התו הבא גבוה מקודמו או נמוך ממנו.

המערך הבסיסי

יתרונה הגדול של הטבלטורה הוא היותה פשוטה מאד להבנה ולקריאה, ובמידה ותרצה להעלות על הכתב שיר שכתבת, או שיר שאת תויו מצאת בעצמך, גם זה קל מאד לביצוע כפי שתיווכח מיד.

שורת הטבלטורה מורכבת משישה קוים אופקיים (אנו עוסקים בטאבים לגיטרה כמובן, בכלי מיתר אחרים מספר הקוים שמהם בנויה שורת הטבלטורה יהיה שונה ומותאם למספר המיתרים של כל כלי. לדוגמה, בגיטרה בס רגילה שבה מספר המיתרים הוא 4, תהיה שורת הטבלטורה מורכבת מ 4 קוים אופקיים). הקו העליון מסמל את המיתר הגבוה (והדק) ביותר בגיטרה, המיתר הראשון, ואילו הקו הנמוך מסמל את המיתר הנמוך (והעבה) ביותר בגיטרה, שהוא המיתר השישי. בתחילת כל שורת טאבים צריכה להופיע המילה TAB הרשומה מלמעלה למטה (בדומה למפתח סול הרשום בתחילת כל שורה של תוים סטנדרטיים), אלא שלעיתים תכופות מתעלמים מכלל זה ולמעשה ברוב רובם של הטאבים אין לכך זכר.

להלן שורת טבלטורה ריקה ובצידה השמאלי רשומים שמות המיתרים*:*שמות המיתרים עשויים לא להופיע כלל, או להיות רשומים בשמות האמריקאיים שלהם, כמו בדוגמה הבאה :

על השורות האופקיות רשומים מספרים.מספרים אלו הם מספרי הפוזיציות שבהן עליך ללחוץ עם אצבעות יד שמאל, וכאשר מופיע המספר 0 זה אומר שעליך לנגן על מיתר פתוח, כלומר לפרוט על המיתר מבלי ללחוץ עליו בשום מקום.

כמו בקריאת תוים סטנדרטיים וכמו בקריאת חומר כתוב באנגלית, כיוון הקריאה הוא משמאל לימין ומלמעלה למטה. את כל אחת מן השורות קוראים משמאל לימין וכשמסתיימת שורה עוברים לשורה שמתחתיה. הטבלטורה הבאה מורה לנגן את התוים מי, פה, פה#, סול, סול#, לה, לה# ו- סי על פי סדרם, כשמנגנים את כולם על מיתר 6, החל מהמיתר הפתוח (פוזיציה 0) ועולים בכל פעם בפוזיציה אחת עד לתו סי שמנוגן בפוזיציה השביעית של מיתר 6.

בשתי הדוגמאות הקודמות ניגנו את התוים אחד אחר השני, כתוים בודדים. אם יש לנגן שני תוים (או יותר משניים), ביחד, רושמים את מספרי הפוזיציות שלהם אחד מעל השני, בדומה למה שנהוג בתוים הסטנדרטיים במקרים כאלה.

בדוגמה הבאה מופיע אותו אקורד שהופיע בדוגמה האחרונה, האקורד A המנוגן בפוזיציה החמישית. אך במקום שמספרי הפוזיציות יופיעו אחד מעל השני, הם רשומים בצורה אלכסונית, אבל עם זאת הם צפופים מאד (להבדיל מהדוגמה שתבוא מיד אחרי הדוגמה הזו, ששם הם באלכסון אך בצורה מרווחת יותר).

המשמעות של זה היא שמנגנים את אותו אקורד בתנועת הברשה איטית כלפי מטה (מתחילים את התנועה ממיתר 6 ומסיימים אחרי מיתר 1), באופן שכל מיתר נשמע מעט אחרי קודמו, אבל כל התוים מהדהדים יחדיו*.

*פריטה זו מכונה ארפג'יו (Arpegio) וניתן לסמנה בצורות נוספות:

בדוגמה הבאה לעומת זאת, מופיע שוב אותו אקורד A בפוזיציה החמישית, אלא שכאן הרווחים שבין התוים גדולים יותר, לכן יהיה עליך לפרוט על המיתרים בנפרד, ולא כמו קודם שם ביצענו תנועת הברשה איטית על תבנית האקורד.

המקצב

כאן אנו מגיעים לחלק היותר בעייתי, ככל שהדברים אמורים בטבלטורה ובמגבלותיה. כוונתי למרכיב השני ורב החשיבות של המוסיקה*: המקצב, או משך הצליל. אמנם נעשו נסיונות לגבש שיטה מתאימה לספירת אורכי התוים, והומצאו כמה שיטות לעשות זאת אך אף אחת מהן לא נכנסה לשימוש בהיקף נרחב, והשימוש שנעשה בהן הוא מיזערי, ובשל כך במרבית הטאבים לא תמצא מידע מפורט אודות אורכיהם של התוים. לרוב המלאכה של מציאת המקצבים מושארת לך, על מנת שתאזין לשיר אותו אתה חפץ ללמוד ותמצא את משכי הצלילים בעצמך.

*ארבעת מרכיבי המוסיקה הם גובה הצליל, משך הצליל, הגוון והעוצמה של הצליל.

יחד עם זאת, ברוב המקרים תוכל ללמוד מהטבלטורה מידע מסויים שיעזור לך לקלוט את המיקצבים ביתר קלות. אמנם את האורכים המדוייקים של הצלילים לא תוכל לדעת מהטבלטורה, אך לעיתים קרובות תוכל לדעת את יחסי האורכים של הצלילים השונים, על פי היחסים בין המרחקים של המספרים המייצגים אותם זה מזה. כך למשל בדוגמה האחרונה שראינו, מכיוון שהמרחקים בין הצלילים תמיד שוים, ניתן להניח שכל הצלילים שבטבלטורה הזו יהיו בעלי אורך שוה. אינך יודע את אורכם המדויק, אך ניתן להגיד שכולם שמיניות או שכולם רבעים. ברוב המקרים הנחה הגיונית זו תהייה נכונה, אך לא תמיד, הדבר תלוי במי שכתב את הטבלטורה.

באופן כללי ניתן להגדיר מעין חוק כללי הקובע שהמרחקים בין התוים בטבלטורה צריכים להגיד לך מהם התוים הארוכים יותר ומהם התוים הקצרים והמהירים יותר. אבל שוב, לא תוכל לדעת בודאות את אורכו המדוייק של כל אחד מהתוים (ובודאי שלא תוכל לדעת היכן נעשה שימוש בטריולה, או אינפורמציה ספציפית דומה). וגם כאן יש להדגיש שהדבר תלוי באופן חזק במי שכתב את הטבלטורה ובמידת הקפדתו על הדיוק ברישום התוים ובמיקומם על שורת הטבלטורה על פי היחס בין אורכיהם.

כדוגמה נתבונן בטבלטורה הבאה שבה רשום חלקו הראשון של ההימנון הישראלי "התקוה". קל מאוד לראות שהרווחים שבין מספרי הפוזיציות מקיימים ביניהם בדיוק את אותו יחס שקיים בין אורכי התוים.

הבעייתיות הזו בעניין אורכיהם של התוים (וגם של ההפסקות כמובן) גורמת לכך שהרבה יותר קל לנגן שיר מוכר, שהמקצבים שלו ידועים לך, מאשר שיר חדש שאינך מכיר.

בדוגמה זו הוספתי קוי תיבה (הקווים האנכיים המחלקים את שורת התוים לקבוצות תוים קטנות). בחלוקה של התוים לתיבות יש כדי להקל על הבנת התיזמון גם במקרים שלא נותנים מידע מדוייק נוסף.

ציינתי קודם שקיימות מספר שיטות הנותנות מענה לבעייתיות זו.

שיטה אחת עושה שימוש בדרך של השואת הרווחים בין התוים, אך לוקחת אותה שלב נוסף הלאה. שורות הטבלטורה נרשמות על ידי רצף של הסימן "_" עם הפרדה של רווח בין סימן לשכנו, כאשר בכל תיבה מספר קבוע ומוגדר מראש של סימנים שכאלה. לאחר כל תו מוצבים מספר סימנים שכאלה בהתאם לאורכו של התו (המספר של התו מחליף בכל פעם את אחד הסימנים הללו).

לדוגמה: בכל תיבה יוצבו 16 סימנים. אם נרצה לתאר תוים של רבע פעמה, ניתן 4 סימנים לכל תו:

תוים של חצי פעמה יקבלו שמונה סימנים:

וכן הלאה. שיטה זו אמנם נותנת לנו את האינפורמציה שאנו מבקשים לגבי אורכיהם של התוים, אבל היא מסורבלת מדי ואיטית מדי (לכל תו צריך לספור את מספר הסימנים שלו, זה קשה ומבלבל ובמיוחד בתוים ארוכים שלהם מספר רב של סימנים).

שיטה שניה המשתמשת בעקרון דומה, אבל יעילה יותר וקלה יותר לקריאה היא הוספת שורת ספירה מעל הטבלטורה. שורה זו היא שורה של מקפים שבה משובצים מספרים שסופרים את הביטים. לדוגמה, במשקל של 4/4 שורת הספירה תראה כך: ---4---3---2---1---4---3---2---1 וכן הלאה.

אם רוצים להוסיף ולפרט גם את כיווני הפריטה אפשר לצרף מתחת לשורת הספירה שורה נוספת שבה מסומנים הכיוונים על ידי האותיות d לפריטה למטה (downtroke) ו u לפריטה למעלה (upstroke). למשל אם יש לנו מקצב חוזר שמורכב משני תוים של 1/4 פעמה, אחריהם שני תוים של 1/8 פעמה ושוב תו של רבע, נוסיף מעל הטבלטורה את שתי השורות הבאות:

כעת, אם רוצים להוסיף ולפרט, אפשר להשתמש באותיות גדולות באנגלית (D או U) כדי לציין תוים מודגשים.

שיטה זו מחייבת הדפסה נוספת רבה והקפדה על מיקום מקביל של הספרות בשורה העליונה, האותיות בשורה התחתונה והתוים בטבלטורה שמתחתן, מה שמוסיף על הסירבול שלה ומקשה על השימוש בה. במידה ומשתמשים בשיטה זו יש להקפיד על הפרדה ברורה בין שש שורות הטבלטורה לבין שתי שורות הקצב.

שיטה נוספת לציון אורכי התוים היא להציב מעל כל תו אות או סימן כלשהו המייצגים אורך מסויים. כשמשתמשים בשיטה זו חשוב לצרף לטבלטורה רישום ברור ומדוייק של מערכת הסימנים או האותיות שבהם משתמשים ומה הם מייצגים. שתי המערכות היותר נפוצות כשמדובר בשיטה זו, הן האות הראשונה (או אות אחרת מאותיותיה) של המילה המייצגת את אורך התו בשיטה האמריקאית, ובשיטה האנגלית, כמו שרואים בטבלה הבאה (האות הנבחרת מכל שם מודגשת בקו וצבועה באדום):

יש המון מערכות סימנים כאלה שבהן משתמשים. חלקן קלות להבנה וחלקן פחות. אם לא תצרף לטבלטורה פירוט מדוייק של הסימנים הספציפיים בהם אתה משתמש, הסיכויים הם שנגנים רבים לא יוכלו להשתמש בה, פשוט מחוסר הבנה של מערכת הסימנים שלך.

אם נתקעת עם טבלטורה כזו הכוללת סימנים שונים שאינך מכיר ולא מצורף אליה מקרא סימנים, אתה בבעיה. הדרך היחידה להמשיך היא לשלוח אימייל למי שכתב את הטבלטורה ולבקש ממנו הבהרות.

שיטות אחרות עושות שימוש בסימני המקצב של שיטת התיווי הסטנדרטית, או בוריאציות עליהם.

טרוי סטטינה משתמש בספריו בשיטה מסוג זה:

בתוכנות Guitar Pro 4 ו - TablEdit משתמשים בשיטת סימון דומה אך ללא עיגולים שמקיפים את המספרים:

הבעיה בשיטות אלה היא שהן זנחו את הקונספט של הצמדות לסימני ASCII ובכך איבדו את היתרונות של השיטה, שנבעו מפשטות הסימנים, כמו יכולת ההעברה הקלה בין מחשבים ובין מחשב לרשת האינטרנט, ללא צורך בתוכנות מיוחדות לשם כך.

לסיכום פרק זה ראינו מספר דרכים שבהן ניתן להשתמש כדי שהטבלטורה תכיל מידע מפורט יותר על אורכי התוים, אבל לכל אחת מהן יש חסרונות משלה, כך שבסופו של דבר אף אחת מהדרכים הללו לא התקבלה עד כה כשיטה מוסכמת ומקובלת. מרבית הטבלטורות שתיתקל בהן לא יכילו מידע מדוייק על משכי הצלילים וההפסקות, ולכל היותר תמצא בהן מידע חלקי בלבד, שיוכל להקל עליך כשתבוא למצוא בעצמך את המקצבים של השירים שתרצה לנגן, אך בסופו של דבר המלאכה תוטל עליך. יחד עם זאת, אם תרצה לכתוב טבלטורה ולכלול בה מידע מדוייק יותר בהקשר הנ"ל הרי שהיכרנו מספר דרכים לעשות זאת, ובלבד שלמי שירצה לקרוא את הטבלטורה יהיה לצד הטאבים גם את המידע המפרט את השיטה ואת הסימנים שבהם השתמשת ומה משמעותו המדוייקת של כל אחד מהם.

סימנים

עד כה ראינו שהטבלטורה יכולה להגיד לנו איזה תוים לנגן, על ידי ציון מקום הלחיצה (פוזיציה ומיתר) והמיתר שעליו נפרוט, ולתת לנו מידע מסויים על המקצב (לרוב מידע חלקי, אם כי בעזרת שיטות מסויימות ניתן לקבל מידע יותר מדוייק ויותר מפורט).

אבל הטבלטורה יכולה לתת לנו הרבה יותר מזה. ע"י שימוש באותיות וסימנים מוסכמים הממוקמים בין התוים או מעליהם אנו יכולים ללמוד באילו טכניקות נגינה עלינו להשתמש בבואנו לנגן אותם. טכניקות אלו כוללות hammer-on -ים, pull off -ים, החלקות (Slides), מתיחות מיתר ושחרורים (Bends & Releases), הרעדות (Vibrato), עמעום (Muting), ועוד.

הסימנים והאותיות השכיחים ביותר מופיעים בטבלה הבאה:

הזכרתי לפני כן את הצעתו של רוב קרייג לסטנדרטיזציה של הטבלטורה. אלו הסימנים שהוא מציע להשתמש בהם לטכניקות הנגינה המיוחדות לגיטרה ולצידו של כל סימן המשמעות שלו על פי קרייג (חלק מהסימנים זהים לאלו שהופיעו לעיל וחלקם שונים:

----0---- נגן את המיתר הפתוח (פוזיציה 0).

----5---- נגן את פוזיציה 5.

---~5---- ויברטו - נגן את פוזיציה 5 עם ויברטו (שימו לב לסימן ~ מימין לסיפרה חמש).

---5/7--- החלקה למעלה - נגן את פוזיציה 5, החלק למעלה לפוזיציה 7

---5\7--- החלקה למטה - נגן את פוזיציה 7, החלק למטה לפוזיציה 5.

--(9)8b-- מתיחה (Bend) - נגן את פוזיציה 8, מתח את המיתר כדי שיגיע לגובה של פוזיציה 9.

--8(9)b-- מתיחה מקדימה ושחרור (Pre Bend and release) - פרוט על המיתר כשהמיתר כבר מתוח מפוזיציה 8 לגובה הצליל של פוזיציה 9 והשב את המיתר למצבו המקורי (כשאיננו מתוח) מבלי להרים את האצבע הלוחצת כך שניתן לשמוע את מהלך החזרה של המיתר.

---h7---- בצע Hammer-on לפוזיציה 7.

---b5---- בצע Pull-off לפוזיציה 5.

---!12!-- הרמוניקה טבעית מעל שריג 12.

---"3"--- הרמוניקה מלאכותית בפוזיציה 3.

---'3'--- חצי הרמוניקה (מלאכותית) בפוזיציה 3 (הרמוניקה חלקית).

---(5)l-- עמעום הצליל עם יד שמאל - Left hand muting. זו טכניקת עמעום שמבוצעת על ידי הנחת האצבע בפוזיציה הרשומה תוך הפעלת לחץ מינימלי המספיק להפקת צליל מעומעם בלבד.

---(5)r-- עמעום עם יד ימין - Right hand muting. טכניקה זו מוכרת יותר כ Palm muting – עמעום עם שורש כף היד. פורטים את הצליל תוך הנחת שורש כף היד על המיתרים בסמוך לגשר כך שמתקבל צליל אטום ומעומעם.

-(p(7\5-- החלקת מפרט - pick slide. החלק את המפרט על המיתר מפוזיציה 7 לפוזיציה 5.

--(/)w--- מתיחה למעלה עם ידית הטרמולו - whammy bar bend up.

--(\)w--- מתיחה למטה עם ידית הטרמולו - whammy bar bend down.

--(~)w--- "נדנוד" עם ידית הטרמולו (ויברטו מוגזם) - 'whammy bar 'wiggle.

--(8w(7-- נגן את הצליל בפוזיציה 8 והשתמש בידית הטרמולו להוריד את גובה הצליל לזה של פוזיציה 7.

---{9}--- טרמולו. השתמש במפרט כדי לפרוט את התו שבפוזיציה 9 הרבה פעמים במהירות הגבוהה ביותר שתוכל.

---t10--- בצע טאפינג (Tapping) בפוזיציה 10.

קרייג מציע גם מספר וריאציות על חלק מהסימנים הללו:

-(8b(8.5- מתיחה של חצי טון מפוזיציה 8.

---\15--- יציאה מתו בהחלקה כלפי מטה.

-(\p(12-- החלקת מפרט (pick slide) מפוזיציה 12 כלפי מטה. תו היעד אינו מוגדר ועליך לקבוע אותו לפי האוזן.

--(/)p--- החלקת מפרט (pick slide) כלפי מעלה. הן תו המוצא והן תו היעד אינם מוגדרים ועליך לקבוע אותם לפי האוזן.

---0h3--- נגן את המיתר הפתוח ומיד בצע Hammer-on לפוזיציה 3.

---7p5--- נגן את פוזיציה 7 ומיד בצע Pull-off לפוזיציה 5.

כדוגמה לשימוש בסימנים האלה בקטע סולו, מביא קרייג את הקטע הראשון של הגיטרה המובילה של Guns N' Roses מגירסת הכיסוי שלהם לשירו המוכר של בוב דילן "Knockin' on heaven's door", קטע שמציג כמה מטכניקות הנגינה בגיטרה המורכבות ביותר שניתנות לרישום בטבלטורה.

נראה דוגמאות לרישום הסימנים הללו בטאבים וכן בסימנים נוספים לאותן טכניקות בהן אתם עלולים להתקל כשתנסו לנגן קטעים הרשומים בטבלטורות ממקורות שונים.

Hammer-on & Pull-off

Hammer-on

הסימון הנפוץ ביותר:

סימנים נוספים:

דוגמה 1:

משמעות הטבלטורה היא, פרוט פעמים על מיתר 6 פתוח באורך שווה,פרוט על מיתר 5 פוזיציה 5 באורך 1/2 מהתוים הקודמים ובצע Hammer-on לפוזיציה 7 שוב באורך 1/2 מהתוים הקודמים, פרוט על מיתר 4 פוזיציה 5 באורך 1/2 מהתוים הראשונים ובצע Hammer-on לפוזיציה 7 שוב באורך 1/2 מהתוים הראשונים, וחזור על כל המהלך פעם שניה.

דוגמה 2:

כאן כל התוים באורך שווה פרט לאחרון שאורכו כפול מזה של קודמיו. פרוט על מיתר 5 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 4 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 3 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 4 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 3 פוזיציה5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 4 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7, פרוט על מיתר 5 פוזיציה 5 ובצע Hammer-on לפוזיציה 7,פרוט על מיתר 5 פוזיציה 5.

Pull-off

הסימון הנפוץ ביותר:

סימנים נוספים:

דוגמה 1:

זו ירידה בסולם המינורי פנטטוני.בכל מיתר שני תוים, את הראשון אנו פורטים והשני מושמע בעזרת Pull-off.

דוגמה 2:

זהו ה Trill, סידרה של Pull-off-ים ו Hammer-on-ים רצופים ומהירים. פורטים את התו הראשון בלבד ואת כל השאר משמיעים ע"י Pull-off-ים ו Hammer-on-ים לסרוגין.

מתיחה ושחרור - Bend & Release

מתיחות - Bends

הסימון הנפוץ ביותר:

המספר הראשון הוא תו המוצא, אותו אנו פורטים, המספר השני, המופיע אחרי ה b הוא תו היעד, המסמן את הגובה של הצליל אליו מגיעים ע"י מתיחת המיתר. לעתים קרובות תו היעד מסומן בתוך סוגריים:

מתיחה של טון שלם:

מתיחה מיידית:

(פורטים ומיד מותחים את המיתר)

מתיחה של 1/2 טון:

מתיחה ושחרור- Bend & Release

מתיחה מקדימה - Pre Bend

(קודם מותחים את המיתר ואז פורטים על המיתר המתוח)

מתיחה מקדימה ושחרור - Pre Bend & Release

(קודם מותחים את המיתר, פורטים על המיתר המתוח ואז מבצעים שחרור)

מתיחת בלוז - The Blues Bend

(מתיחה קטנה בסוף פרק הזמן של התו, נותנת לצליל אופי בלוזי, ומכאן השם)

מתיחה איטית - Slow Bend

צלילים ארוכים על מיתר שאינו פתוח מנוגנים לעיתים קרובות עם מתיחה איטית. המתיחה האיטית תאפשר לך שליטה טובה יותר בצליל ובעיקר תוכל להשתמש בה כדי להוסיף לקטעי הסולו שלך יותר רגש והבעה. אתה יכול להשתמש במתיחה האיטית בכל מקום שבו עליך להחזיק צליל ארוך ומתמשך, אם נראה לך שזה נשמע טוב.