המדריך לקריאת תוים


הקדמה

מדריך זה נכתב לאחר שקיבלתי בקשות רבות ממבקרי האתר ללמד קריאה וכתיבה של תוים סטנדרטיים. לפני שאתחיל בהסבר אני רוצה לצטט קטע קטן מאחת התשובות לשאלות שכתבתי באתר זה, העוסק ב"פחד מתוים".

פחד מתוים זו תופעה שקיימת אצל הרבה תלמידים חדשים. למעשה זה אותו פחד שקיים אצל רבים מלימוד שפה חדשה, וכאן נוספת אליו העובדה שהאותיות של השפה אינן דומות לאותיות שאנו מכירים משפות אחרות, אלא מורכבות מכל מיני עיגולים ריקים או מלאים וקוים מוזרים שמחוברים לאותם עיגולים ולמי שאינו מכיר את השפה זה נראה מוזר, מפחיד ומאיים. אבל הפחד הזה מקורו בחוסר ידע, שכן שיטת רישום התוים היא פשוטה מאד. זו שפה שמספר האותיות שלה הוא מאד קטן ואת העקרונות הבסיסיים שלה אפשר ללמוד תוך שני שעורים בלי כל בעיה.

מדריך זה ילמד כיצד כותבים וקוראים תוים, וכיצד מנגנים את התוים על הגיטרה, תחילה במיתרים הפתוחים (מיתר פתוח הוא מיתר שלא לוחצים עליו באף אחת מן הפוזיציות, אלא פורטים עליו כפי שהוא מתוח על הגיטרה, מיתר פתוח מסומן כפוזיציה 0) ובשלוש הפוזיציות הראשונות, ובהמשך לכל אורך צואר הגיטרה.

החלק הראשון של המדריך יראה את שיטת רישום התוים השונים ואת מיקומם של התוים בתחילת הצואר של הגיטרה, החלק השני יעסוק במקצב, כלומר באופן רישום אורכיהם של התוים ושל ההפסקות, החלק השלישי בסימני ההתק (דיאז, במול ובקר) ובמיקום התוים על צואר הגיטרה לכל אורכו, והחלק האחרון יעסוק בהכרת הצואר ויציג שיטה שתקל עליכם להתמצא בצואר הגיטרה לכל אורכו.

המערך הבסיסי

שורת התוים בנויה מחמישה קוים מקבילים ולכן היא נקראת "חמשה".

 

בתחילת כל שורת תוים מופיע הסימן הבא הנקרא מפתח סול:

התוים מצוירים בצורה של עיגול ריק, עיגול ריק עם קו נוסף , או עיגול מלא עם קו או קוים נוספים ולעיתים מימין לעיגול מוסיפים גם נקודה. בכל אופן, בסימן התו מופיע תמיד עיגול. מקומו של העיגול ביחס לשורות החמשה הוא הקובע איזה תו זה.

את שמות התוים כולם מכירים: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי ו- דו.

ראשית נתבונן בתוים הנמצאים על או סמוך לחמשה עצמה. סדר הופעתם של תוים עוקבים הוא מתחת לשורה,על שורה ומעל שורה. הציורים הבאים ימחישו זאת בצורה ברורה.


התו שמתחת לשורה התחתונה של החמשה הוא רה:

התו   שעל   השורה התחתונה של החמשה הוא מי:

התו  שמעל  השורה התחתונה של החמשה הוא פה:


כפי שציינתי קודם: מתחת לשורה (רה), על שורה (מי), ומעל שורה (פה).

פה שכאמור הוא מעל השורה התחתונה הוא באותו זמן גם מתחת לשורה השניה מלמטה, ולכן התו הבא אחריו, שהוא סול, יהיה על השורה השניה מלמטה:


התו שעל השורה השניה מלמטה הוא סול:
לה מעליה (ומתחת לאמצעית):
סי  על האמצעית:
דו מעל האמצעית (ומתחת לשורה השניה מלמעלה):
רה על השורה השניה מלמעלה:
מי מעל השורה השניה מלמעלה (ומתחת לעליונה):
פה על השורה העליונה:
וסול מעליה:


נסכם את התוים שראינו עד כה:

עד כה ראינו כיצד כותבים את התוים שעל ובסמוך לחמשה. אבל בגיטרה ישנם תוים שהם נמוכים מרה ותוים שהם גבוהים מהסול הגבוה (שמעל לשורה העליונה של החמשה). נראה איך כותבים את התוים הללו.

ונתחיל כלפי מטה. אם נרצה להחיל את העיקרון שתוים עוקבים נרשמים תחת לשורה, על שורה ומעל שורה (אם כי בכיוון ההפוך כדי שנוכל לרדת), אז כדי לכתוב את דו שהוא מתחת לתו רה (התו הנמוך ביותר שראינו עד כה),  היה עלינו להוסיף לחמשה שורה שישית מלמטה, ואז רה יהיה מעליה ודו (הנמוך מרה) יהיה על אותה שורה נוספת. מה שאנו עושים זה בדיוק את זה, אלא שבמקום להוסיף שורה שישית מוסיפים קו קטן במקום שבו נרשם התו עצמו וקוראים לו קו עזר:

דו יושב על קו העזר, מתחת לקו העזר יהיה המקום של סי, קו עזר שני מאפשר לנו לרשום את לה (על קו העזר השני) ואת סול (מתחתיו) , וקו עזר שלישי נותן לנו את פה (עליו) ואת מי (מתחתיו). מי הוא התו הנמוך ביותר בגיטרה והוא מנוגן על מיתר 6 פתוח.

כלפי מעלה העיקרון הוא אותו עיקרון אלא שקוי העזר נרשמים מעל החמשה:

הערה: בחרתי לעצור בתו מי הגבוה אף על פי שבגיטרה יש תוים גבוהים יותר, מכיוון שבגיטרות שונות יש מספר שונה של פוזיציות (ולכן גם מספר התוים שונה) ובמיוחד בולט הדבר בגיטרות חשמליות (בהן מספר הפוזיציות נע בין 18 ל 27 - בגיטרות שראיתי עד היום), ובכל אופן העיקרון של רישום התוים נותר כמו שהיה עד כה ודי במה שהראתי כדי להבינו.

התוים על הגיטרה

עד עתה ראינו כיצד אנו רושמים את התוים השונים, אך מה שיותר מעניין אותנו זה היכן הם מנוגנים על צואר הגיטרה.

בשלב ראשון, כמו שציינתי בפתיחה, נראה את התוים במיתרים הפתוחים ובשלוש הפוזיציות הראשונות. נעשה זאת בשתי צורות. ראשית נמקם את שמות התוים על ציור של צואר הגיטרה:  

אך זה איננו מספיק. כמו שאפשר לראות קיימת מחזוריות בשמות התוים. התו מי למשל מופיע בתוים שראינו עד כה 4 פעמים (פעם ראשונה מתחת לחמשה, פעמיים על החמשה עצמה ופעם מעליה), ההבדל הוא שבכל פעם זהו מי בגובה שונה. לכן אין זה מספיק להגיד שאני מנגן את התו מי אלא יש לציין לאיזה מי אני מתכוון, דבר זה בא לביטוי ברישום התו, ולכן האופן השני שבו נתאר את מקום התוים על צואר הגיטרה יהיה בטבלה שתציג מלבד את שמות התוים גם את אופן רישומם, ולכל תו את הפוזיציה שבה יש ללחוץ ואת המיתר שעליו הוא מופיע.

סול פה מי

רה דו סי

לה סול

פה מי רה

דו סי לה

סול פה מי

שם התו

התו

    3   1   0

  3   1   0

  2   0

   3   2   0

   3   2   0

  3  1  0

הפוזיציה

     1

    2  3     4    5   6

המיתר


נגן את התוים הרשומים בטבלה זו. הקפד על הנקודות הבאות:

יד ימין: על מיתרים 6, 5 ו-4 (הנקראים מיתרי הבאס או המיתרים הנמוכים) פרוט עם בוהן יד ימין (שאותה אנו מסמנים באות p ). על מיתרים 3, 2 ו-1 (הנקראים מיתרי הטרייבל או המיתרים הגבוהים) פרוט עם אצבעות i, m, a .
יד שמאל: כל תו שמופיע בפוזיציה ראשונה לוחצים עם אצבע 1, כל תו שמופיע בפוזיציה שניה לוחצים עם אצבע 2, כל תו שמופיע בפוזיציה שלישית לוחצים עם אצבע 3.
                           

משך הצליל - המקצב

ארבעת יסודות המוסיקה הם: גובה הצליל, משך הצליל, הגוון של הצליל והעוצמה של הצליל. בגובה הצליל עסקנו בחלק הראשון של מדריך התוים. בחלק זה נעסוק ביסוד השני, משך הצליל, או בשמו האחר - המקצב.

כשאנחנו מנגנים שיר, יש במנגינה  תוים ארוכים יותר ותוים קצרים יותר. בין הצלילים ישנן הפסקות וגם הן עשויות להיות ארוכות או קצרות. מה שדרוש לנו זו שיטה לרשום את אורכיהם של התוים ושל ההפסקות, ובכך נעסוק עתה.

כמו שלמדנו, מיקומו של הראש העגול של התו ביחס לחמשה קובע איזה תו עלינו לנגן, הצורה של התו היא שקובעת את משך הזמן שעלינו לתת לתו להדהד, והצורה של ההפסקה קובעת את משך הזמן שבו לא נשמיע צליל. היחידה שבה משתמשים לציון אורך הצליל או ההפסקה נקראת פעמה, ובשלב זה די אם נתייחס לפעמה כאל יחידת זמן קצרה, מבלי שנתייחס לאורכה הממשי.

ראשית נראה את הצורות השונות של התוים וכמה פעמות מייצגת כל צורה:

התו
משך הצליל

תו באורך פעמה אחת

תו באורך  1/2 פעמה

תו באורך  1/4 פעמה

תו באורך  1/8 פעמה


 כאשר יש יותר מ 1/8 אחת ברצף נהוג לחבר את הדגלים של השמיניות לקו עליון או לקו תחתון. התבנית הנפוצה ביותר היא של שני תוים של 1/8 המחוברים על ידי קו עליון או קו תחתון:

2/8

(שני תוים של 1/8 פעמה)

תו באורך 1/16 פעמה

 
וגם כאן אם יש יותר מ 1/16 פעמה יחיד ברצף מחברים את זוגות הדגלים לשני קוים עליונים או תחתונים, כשהתבנית הנפוצה ביותר במקרה זה היא ארבעה תוים של 1/16 פעמה:
4/16
(4 תוים של 1/16 פעמה)
 
ככלל אם נוסיף לסימן התו דגל שלישי נקבל תו באורך 1/32 פעמה, דגל רביעי יתן לנו 1/64, דגל חמישי 1/128 וכו', אך תוים אלה נדירים מאד במוסיקה עכשוית, וספק אם תתקלו בהם, ובכל מקרה אין הם שייכים לשלב לימוד זה, לכן נסתפק בידיעה שהם קיימים ולא נעסוק בהם במסגרת המדריך הזה.
 
כאשר מוסיפים נקודה מימין לתו היא מאריכה אותו פי אחד וחצי מאורכו המקורי (או במילים אחרות מוסיפים לאורך התו עוד מחצית מאורכו המקורי). 

תו באורך 3/4 פעמה

תו באורך 3/8 פעמה

 

המשקל

לפני שנראה כיצד מודדים את אורכי התוים הללו, נגדיר מונח נוסף: "המשקל".

בתחילת כל קטע תוים מופיע צמד של מספרים הרשומים אחד מעל השני, זה המשקל של הקטע. המספר התחתון קובע את יחידת הספירה והמספר העליון את מספר יחידות הספירה בכל אחת מן התיבות לאורך הקטע. 

 
הערת ביניים: ההגדרה נראית מעט מסובכת בשלב זה (למעשה היא בטח נראית לכם כמו סינית) אך אין צורך להבהל, בהמשך הדברים יתבהרו. 
 

 המשקלים הנפוצים ביותר הם:       .

 

הערה: המשקל הנפוץ ביותר הוא משקל שלולכן הוא מסומן לעיתים קרובות באות C יצור של המילה Common (נפוץ,שכיח).

 לדוגמה: במשקל של:

יחידת הספירה היא 1/4 פעמה (שכן הסיפרה התחתונה היא 4), ובכל אחת מן התיבות סכום אורכי התוים יהיה 4 יחידות ספירה שהן 4/4 פעמה (שכן הסיפרה העליונה גם היא 4).

 

כדוגמה נתבונן בפתיחה של Spain ל צ'יק קוריאה:

שורת התוים מחולקת על ידי קוים אנכיים לתיבות, שלוש בשורה הראשונה ו - 5 בשניה.
אם נסכם את אורכי התוים בתיבה הראשונה נקבל:
4/4=1/4+2/8+2/8+2/8

בתיבה השניה:

4/4=2/8+2/8+2/8+1/4

בתיבה השלישית נסכם את אורכי התוים וההפסקות:

4/4=1/4+1/8+1/8+1/4+1/4

בתיבה הרביעית:

4/4=1/2+3/8+1/8 

ואם נמשיך לתיבות הבאות הסכומים ישארו בעינם.

במילים אחרות ניתן להגדיר שסכום אורכי התוים בכל תיבה שווה למשקל.

 

הגדרת יחידת הספירה תלויה בשיטת הספירה שבה נשתמש. נראה מספר שיטות ספירה:

1. ספירה עם מטרונום:

יחידת ספירה אחת היא משך הזמן בו עושה הזרוע של המטרונום מהלך אחד (הלוך ושוב).

    אם נרצה לנגן תוים של 1/4 פעמה (אנחנו עדין במשקל ארבעה רבעים) אז בכל פעם שזרוע המטרונום מתחילה מהלך נפרוט על הגיטרה. אם נרצה תוים של 1/2 פעמה נפרוט כל מהלך שני, פעמה אחת תימשך 4 מהלכים ואילו 1/8 פעמה היא משך הזמן בו עושה הזרוע חצי מהלך, כלומר שהיא נעה לכיוון אחד.

2. ספירה עם הרגל:

יחידת ספירה אחת היא משך הזמן בו מכה הרגל פעם אחת ברצפה (מכה שווה לירידה ועליה של הרגל). 

הרגל מכה בריצפה בקצב אחיד, אם נרצה לנגן תוים של 1/4 פעמה נפרוט כל פעם שהרגל מכה בריצפה, 1/2 פעמה - כל מכה שניה, פעמה תמשך 4 מכות ואילו לתוים של 1/8 פעמה נפרוט גם במכה וגם כשהרגל בשיא הגובה.

 

כעת לא תתקשו להבין את הגדרת המשקל שהופיעה קודם .

 

הטבלה הבאה מראה איך לספור את אורכי התוים במשקל ארבעה רבעים כשמשתמשים בספירה עם הרגל. כל מכה עם הרגל (ירידה ועליה) אורכה 1/4 פעמה (כלומר יחידת הספירה היא רבע פעמה). 

התו
ההפסקה
משך הצליל/ההפסקה
מספר המכות עם הרגל

פעמה אחת
4 מכות
3/4 פעמה
3 מכות
1/2 פעמה
2 מכות
3/8 פעמה
1.5 מכות
כלומר:ירידה-עליה-ירידה
או      עליה-ירידה-עליה
1/4 פעמה
מכה אחת
1/8 פעמה
1/2 מכה
כלומר: או הירידה או העליה של הרגל

  ----

2/8
(2 תוים של 1/8 פעמה)
ה- 1/8 הראשונה בירידה
וה- 1/8 השניה בעליה
של הרגל

 

תרגילי מקצב:

במהלך ביצוע התרגילים הקש ברגלך נקישות קצובות בריצפה, והנח לכל תו להדהד לכל משך הזמן שלו. 

.1

 

.2

 

 

      

.3

שים לב: שתי השורות של תרגיל 3 זהות לחלוטין מבחינת אופן הביצוע, אלה שתי שיטות לכתיבת תוים של שמינית פעמה, כשמיניות בודדות בשורה הראשונה וכמקבצי שמיניות בשורה השניה.

       .4

                 

סימני התק

החלק השלישי של המדריך לקריאת תוים יעסוק בסימני התק. ישנם שלושה סימנים הנקראים סימני התק: הדיאז הבמול והבקר. כפי שתראו מיד סימנים אלו מאפשרים לנו לקרוא בשם לפוזיציות שנותרו ריקות קודם לכן, כשראינו את התוים שבתחילת הצואר, וגם מסייעים לנו להמשיך ולטפס במעלה הצואר.

 אך ראשית עלינו להגדיר מונח נוסף: "טון".

טון

טון הוא יחידת מרווח בין תוים. כשם שבחיי היום יום אנו מודדים מרחקים במטרים, סנטימטרים וכו', כך את המרחקים שבין הצלילים מודדים בטונים.

בגיטרה המרחק בין תו המנוגן בפוזיציה כלשהי לתו המנוגן בפוזיציה הסמוכה הוא חצי טון.

המוסיקה המערבית מתבססת על מערכת הצלילים הדיאטונית. מערכת זו בנויה משנים עשר צלילים המרוחקים אחד משכנו חצי טון. משנים עשר צלילים אלו, שבעה צלילים "חשובים יותר" שלהם שמות משלהם: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי ודו (צלילים אלה מרוחקים אחד משכנו חצי טון - בין מי לפה ובין סי לדן, וטון שלם בין כל שאר זוגות הצלילים הסמוכים), וחמישה צלילים "חשובים פחות" שלהם אין שמות משלהם, ושמם הוא צירוף שמו של תו "חשוב" סמוך ושל סימן התק. 

סימני התק

כאמור לעיל יש שלושה סימנים הנקראים סימני התק: הדיאז, הבמול והבקר. 

הדיאז   Sharp   הדיאז מעלה את התו בחצי טון (כלומר בפוזיציה אחת בגיטרה).

הבמול            Flat   הבמול מוריד את התו בחצי טון (כלומר בפוזיציה אחת בגיטרה).

הבקר  Natural  מחזיר את התו לגובה המקורי שלו, כלומר מבטל את הדיאז או הבמול שקדמו לו.

 

נתבונן רגע בתוים שלמדנו עד כה:

בין התוים שראינו נותרו פוזיציות ריקות שלא נרשמו בהן שמות של תוים. בעזרת סימני ההתק נוכל לתת להן שמות. 

 

למשל: במיתר שש, בפוזיציה הראשונה נמצא התו פה. הפוזיציה השניה, שבה לא רשום שם של תו, נמצאת חצי טון מעל פה (ציינתי קודם שהמרחק בין פוזיציה לשכנתה הוא חצי טון), התו שנמצא חצי טון מעל פה יכונה פה דיאז, ולכן זה יהיה שם התו שבפוזיציה 2 של מיתר 6.

אבל, פוזיציה 2 הנ"ל נמצאת גם חצי טון מתחת לפוזיציה השלישית שבה נמצא התו סול, אז לתו הנמצא בפוזיציה 2 ניתן לקרוא בשם נוסף: סול במול.

 

הגדרה: אנהרמוניה

המעבר משמו האחד של תו בעל סימן התק לשמו האחר הכולל את סימן ההתק המנוגד נקרא אנהרמוניה. לדוגמה, פה# הוא שמו האנהרמוני של סולb ולהפך.

כעת אנו יכולים למלא את הפוזיציות שנותרו ריקות קודם לכן. 

    

הערה: שים לב שבין זוגות התוים מי - פה וסי - דו ישרק חצי טון ולכן אין ביניהם מקום לתוים עם סימני התק.

נוסחת האנהרמוניה

כדי לדעת מהו שמו האנהרמוני של תו בעל סימן התק ניתן להשתמש בנוסחת האנהרמוניה: X#=(X+1)b 

כאשר X הוא שמו של תו "חשוב" ו- X+1 הוא התו ה"חשוב" הבא אחריו על פי סדר התוים.

למשל: אם X=פה אז X+1=סול (סול הוא התו שאחרי פה על פי סדר התוים) ומנוסחת האנהרמוניה מתקבל: 

סולb = פה#.

 

עכשיו נוכל לתת שמות לא רק ל"חורים" שבין התוים שלמדנו אלא גם לטפס במעלה הצואר.

לדוגמא ניקח את התו שמקומו בפוזיציה 4 על מיתר 6:

תו זה נמצא פוזיציה אחת (כלומר 1/2 טון) מעל התו סול שבפוזיציה 3, ולכן הוא סול#, כעת בעזרת נוסחת האנהרמוניה אנו מוצאים ששמו האנהרמוני של סול# הוא להb (שכן לה הוא התו שבא אחרי סול על פי סדר התוים). משקבענו שהתו שבפוזיציה 4 הוא להb, הרי שבפוזיציה 5 חייב להיות התו לה (שהרי להb מוגדר כתו הנמצא חצי טון מתחת ללה, ומכאן נובע שחצי טון מעל להb יהיה התו לה).

 ומכאן פתוחה לפנינו הדרך למצוא את התוים שעל הצואר כולו.

 התרשים מגיע עד פוזיציה 12 שכן בפוזיציה 12 מתחיל מחזור תוים חדש זהה לקודמו (אם כי גבוה באוקטבה אחת),  במילים אחרות אחרי פוזיציה 11 חוזרים אותם שמות של תוים שנית, בדיוק באותו סדר שבו הופיעו קודם לכן, החל מפוזיציה 0 (ששמה שווה לשמה של פוזיציה 12) והלאה:

       12      11     10     9      8       7      6        5     4      3      2      1       0

           

            (24    23     22    21    20     19    18    17    16     15   14     13     12 =) 

 כיצד רושמים את סימני ההתק בטקסט של תוים?

נדגים את אופני הרישום של סימן הדיאז. הבמול נרשם באותם אופנים.

יש שתי דרכים לרישום סימן הדיאז בטקסט של תוים.

הדרך האחת היא רישום הסימן בתוך התיבות. רושמים את סימן הדיאז לפני התו שרוצים להעלות בחצי טון, כאשר המעויין שתחום במרכז סימן הדיאז ממוקם במקום שבו ממוקם הראש העגול של התו. מרגע זה, באותה תיבה, כל פעם שמופיע אותו תו הוא מנוגן חצי טון (כלומר פוזיציה אחת) מעל המקום הרגיל שלו. התו שאליו מתייחס הדיאז מושפע בכל גובה שבו הוא מופיע, כלומר, אם הדיאז נרשם במקום של פה הגבוה (על השורה העליונה של החמשה), הוא ישפיע על כל פה שיופיע אחריו באותה תיבה, גם אם המדובר בפה הנמוך (הנרשם על קו העזר השלישי מתחת לחמשה). סימן הדיאז תופש בשלב זה עד סוף התיבה שבה הוא נרשם. בתיבה הבאה הדיאז אינו תקף ואם רוצים גם בה להעלות את אותו תו בחצי טון יש לרשום לפניו את סימן הדיאז מחדש. הדיאז משפיע רק על אותו תו שבמקום שלו הוא נרשם, אם מופיע אחריו תו אחר הוא לא יושפע מסימן הדיאז ויש לנגנו במקומו הרגיל. אם רוצים באמצע תיבה שבה כבר נרשם דיאז לבטל את הדיאז לתו או לתוים הבאים רושמים לפניו את סימן הבקר והוא מבטל את השפעת הדיאז שנרשם לפניו. הדוגמה הבאה תמחיש את הכללים הללו. 

בתיבה הראשונה (א) 4 תוים, כולם פה (מיתר 1 פוזיציה 1),בתיבה השניה לפני התו הראשון סימן דיאז במקום של פה (ב), ולכן התו הראשון בתיבה - מיד אחרי ה-# הוא פה# (פוזיציה 2 על מיתר 1).

סימן ה- # תופש עד סוף התיבה שבה הוא נרשם ולכן הפה השני בתיבה (ג) גם הוא פה#, יתר על כן הוא תופש לכל גובה של פה ולכן התו השלישי (ד) גם הוא פה# (מיתר 6 פוזיציה 2), וכך גם התו הרביעי בתיבה זו (ה) הפה# האמצעי (מיתר 4 פוזיציה 4). בתיבה השלישית סימן הדיאז מהתיבה הקודמת כבר לא תופש ולכן התו הראשון בתיבה זו (ו) הוא פה רגיל. התו הבא (ז) הוא פה# בשל סימן ה# החדש שהיצבנו לפניו, התו שאחריו (ח) הוא דו ולכן אינו מושפע מסימן הדיאז הממוקם במקום של פה. בתיבה הרביעית התו הראשון (ט) הוא פה#, התו הבא (י) אנו רוצים שיהיה פה רגיל ולא פה דיאז, לכן אנו ממקמים לפניו את הסימן של הבקר כשהמעוין הפנימי שלו במקום של התו פה, והוא מבטל את הדיאז שקדם לו ולכן התו הוא פה רגיל. הבקר תופש גם הוא עד סוף התיבה אם לא נקבע אחרת, ולכל גובה של התו שבמקומו הוא ממוקם  ולכן התו הבא (כ) הוא  פה אמצעי רגיל (פוזיציה 3 מיתר 4), וכך גם התו שאחריו (ל) שהוא פה נמוך רגיל (מיתר 6 פוזיציה 1).

בתיבה החמישית התו הראשון (מ) הוא פה רגיל (תיבה חדשה, גם אם היה קודם דיאז הוא לא היה

תופש). התו שאחריו (נ) הוא פה#, זה שאחריו (ס) הוא פה רגיל כי הבקר ביטל את הדיאז שקדם לו, וכעת אנו רוצים שוב פה# (ע) לכן עלינו לרשום לפני התו שוב את סימן הדיאז כדי לבטל את הביטול הקודם שלו. והגענו לתיבה האחרונה.התו הראשון (פ) הוא פה#, השני (צ) פה רגיל כי הדיאז בבוטל על ידי הבקר. התו השלישי הוא שוב פה# (ק) כי הדיאז החדש ביטל את ביטול הדיאז הקודם ע"י  הבקר והתו האחרון (ר) הוא שוב פה רגיל כי הבקר החדש ביטל את ביטול הביטול...וגו'.


הצורה השניה לרישום הדיאזים נועדה למצב שבו אנו יודעים מראש שתו מסויים (או תוים מסויימים) יקבלו סימן דיאז בכל פעם (או כמעט בכל פעם) שיופיעו, במקרה כזה במקום לרשום בכל תיבה מחדש את סימן הדיאז לאותו תו, אנו רושמים אותו מראש ליד המפתח שבתחילת השורה (למעשה הדבר נקבע על ידי הסולם שבו רשום השיר, אך על נושא זה נרחיב בהזדמנות אחרת, לצורך ענייננו הנוכחי אין לכך חשיבות). מרגע זה כל פעם שמופיע התו הנ"ל באחת התיבות שבאותה שורה הוא יהיה עם סימן דיאז (מבלי שנצטרך לרשום לפניו את הסימן כל פעם), אלא אם כן הוא הוחזר לגובה הרגיל שלו על ידי סימן בקר שהופיע לפניו באותה תיבה. היה והופיע סימן הבקר בתיבה כלשהי הוא יתפוס לגבי אותה תיבה בלבד. כל שאר הכללים והאפשרויות השונות נשארים כשהיו בצורת הרישום הקודמת. 
שוב נמחיש את השימוש בשיטת הרישום השניה בעזרת דוגמה:

ליד המפתח רשום סימן הדיאז במקום של התו פה. לכן בכל התיבות כל פה שיופיע יהיה פה# אלא אם הדיאז בוטל על ידי סימן הבקר.

בתיבה הראשונה ארבעת התוים הרשומים הם כעת פה# (א, ב, ג, ד). בתיבה השניה התו הראשון (ה) הוא פה#  כי הדיאז המסומן ליד המפתח תופש לכל התיבות בשורה, כך גם הפה האמצעי שאחריו (ו) והפה הנמוך שאחריו (ז) שניהם פה# כי הסימון ליד המפתח תופש גם הוא לכל גובה של התו המסומן. התו האחרון בתיבה השניה (ח) הוא פה רגיל שכן הבקר ביטל את הדיאז. התו הראשון בתיבה השלישית (ט) הוא שוב פה# כי הבקר תופש עד סוף התיבה שבה הוא נרשם ובתיבה הבאה מה שקובע זה הסימן שליד המפתח, התו הבא (י) הוא פה רגיל שכן קדם לו בקר, וכך גם התו שאחריו (כ) כי גם הבקר קובע לכל גובה של התו שאליו הוא מתייחס, כדי שהתו הבא (ל) יהיה פה# היה צורך להקדים לו את סימן הדיאז כדי לבטל את השפעת הבקר באותה תיבה. התו הראשון בתיבה האחרונה (מ) הוא פה# בשל הסימון ליד המפתח, השני (נ) הוא פה רגיל כי הבקר ביטל את הדיאז, אחריו (ס) פה# כי סימן הדיאז החדש ביטל את השפעת הבקר על אותה תיבה והאחרון (ע) שוב פה רגיל כי הבקר החדש ביטל את השפעת הדיאז שקדם לו. 

 

 

הכרת הצוואר

בחלק זה של המדריך נלמד כמה דברים שיעזרו לכם להכיר את צואר הגיטרה ולמצוא את מקומותיהם של התוים שאתם רוצים למצוא על הצואר, או לדעת איזה תו מופיע בפוזיציה כלשהי על פני הצואר ביתר קלות וביתר מהירות.

 
ראשית נכיר שיטה שתאפשר לכם לדעת איך למצוא את אותו צליל שמופיע על מיתר אחד במקום מסויים, על מיתר אחר. כלומר, אם צליל מסויים מופיע על מיתר אחד בפוזיציה כלשהי, היכן עוד על צואר הגיטרה נמצא את אותו הצליל.
 

אותו הצליל - Unisono

תו שמופיע על מיתר 1 בפוזיציה X חוזר על מיתר 2 בפוזיציה X+5
תו שמופיע על מיתר 2 בפוזיציה X חוזר על מיתר 3 בפוזיציה X+4
תו שמופיע על מיתר 3 בפוזיציה X חוזר על מיתר 4 בפוזיציה X+5
תו שמופיע על מיתר 4 בפוזיציה X חוזר על מיתר 5 בפוזיציה X+5
תו שמופיע על מיתר 5 בפוזיציה X חוזר על מיתר 6 בפוזיציה X+5
 
נראה זאת על תרשים צואר הגיטרה:
 
התו פה מופיע בפוזיציה הראשונה של מיתר 1, כדי לדעת היכן הוא יופיע על מיתר 2 אנו מוסיפים 5 פוזיציות ומוצאים אותו בפוזיציה 6, כדי למצוא אותו על מיתר 3 נוסיף עוד 4 פוזיציות ונקבל את פה בפוזיציה 10, תוספת של עוד 5 פוזיציות ממקמת אותו על מיתר 4 בפוזיציה 15, וחמש פוזיציות נוספות והוא מופיע על מיתר 5 בפוזיציה 20.
 
והשיטה עובדת גם בכיוון הפוך, כאשר אנו רוצים לדעת איזה תו מופיע בפוזיציה 20  של מיתר 5, נוריד 5 פוזיציות ונמצא את אותו תו בפוזיציה 15 על מיתר 4, נוריד עוד 5 פוזיציות ואנחנו בפוזיציה 10 על מיתר3, פחות 4 פוזיציות והגענו לפוזיציה 6 על מיתר 2 והורדה אחרונה של 5 פוזיציות מביאה אותנו לפוזיציה 1 על מיתר 1 שאנו יודעים שהיא הפוזיציה של התו פה. 
 
עוד מספר עובדות שיקלו על ההתמצאות במפת התוים של צואר הגיטרה:
*התו שבפוזיציה 12 (על כל מיתר) הוא אוקטבה מעל המיתר הפתוח  ולכן שמו הוא כשם התו של המיתר הפתוח.
אוקטבה היא מרווח של שמונה תוים, זהו מרווח בגודל 6 טונים והוא המרווח שבין תו לתו הסמוך בעל אותו שם. (לדוגמה אם נתבונן בסולם דו מז'ור: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו אז המרווח בין הדו הראשון לדו האחרון הוא מרווח של אוקטבה).
*התו שבפוזיציה 7 (על כל מיתר) הוא קווינטה מעל המיתר הפתוח.
קווינטה היא מרווח של 5 תוים. זהו מרווח בגודל 1/2 3 טונים, והוא המרווח שבין השורש של אקורד משולש מז'ורי או מינורי ל 5 של האקורד.
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות