מצא את הצליל שלך

Guitar Hero Solo" by javierdebe is licensed under CC BY-NC-ND 2.0"  

אחד הדברים החשובים לגיטריסט שרוצה להחשב ל"שווה האזנה" (ואיזה גיטריסט אינו רוצה בכך?) זה הסאונד שלו. וזה בשני מובנים: ראשית שיהיה לו סאונד טוב, שנית שיהיה לו סאונד משלו, כלומר שמי שמאזין יוכל לאמר בלי להתבלבל – "זה הוא". בסאונד על שני מובניו אלו עוסקים הטיפים הבאים.  

האזן לעצמך

לעצה הבאה אני מייחס חשיבות רבה: האזן לעצמך.

במהלך הנגינה אתה מרוכז בהרבה דברים ולא רק באיך אתה נשמע. אתה מרוכז בביצוע נכון, באיצבוע, בקצב בשאר חברי הלהקה ובעוד מליון ושניים דברים שונים.

העצה שלי היא פשוטה וקצרה: האזן לעצמך. הקלט את עצמך, הקשב להקלטה מספר פעמים, בזמנים שונים ובדוק האם אתה נשמע באמת טוב כמו שאתה חושב שאתה נשמע בזמן שאתה מנגן. אם תגיע למסקנה שאתה נשמע מעולה, ושאין כל צורך לשנות דבר, אז נפלא. המשך לקטע הבא ובדוק גם אותו. רוב הסיכויים שלא זה מה שתגלה, כמעט תמיד תמצא מקום לשיפור, אם זה בצליל, כלומר בהרכב האפקטים ואם זה באופן הנגינה, בקצב, בביצוע הטכני של הנגינה, האם יש מקומות שבהם קיים חלל ריק במוסיקה וכדאי להוסיף צלילים, או להפך, האם יש מקום שבו המוסיקה דחוסה מדי ועדיף למעט בצלילים. ההאזנה החוזרת לעצמך תשפר ברוב המקרים את המוסיקה שלך בהרבה.

 

את שני הטיפים הבאים מצאתי במאמר של ראנדל יאנג בשם "on soloing" במגזין הגיטרה האלקטרוני GuitarNoise (מומלץ ביותר). 

השתמש בדיסטורשן בשיקול דעת

אם הזכרנו אפקטים, אז נדבר על אחד האפקטים הנפוצים ביותר: הדיסטורשן.

כמעט כולם אוהבים דיסטורשן. גם בגלל הצליל שלו ולא פחות כי נדמה שקל יותר לנגן על הגיטרה עם דיסטורשן מאשר בלעדיו. אז נכון, הדיסטורשן מוסיף לצליל עמידות וזו באמת מחליקה את הקצוות הקשים של הפריטות ומסתירה את הפיקשושים הקטנים, אבל האם זה מה שאתה רוצה? להחביא את הטעויות ואת הקטעים הפחות מוצלחים בנגינה שלך מאחורי הרבה אוברדרייב? אם לא שמעת את עצמך במספר הקלטות של נגינתך (ראה בטיפ הקודם) ואתה בטוח שהסאונד שלך באמת מעולה, נסה להוריד מעט מהאוברדרייב ולעבוד פחות עם הדיסטורשן, וכשתרגיש מספיק בטוח בעצמך ומספיק נוח עם הסאונד החדש, תוריד עוד קצת. באופן כללי אנחנו צריכים הרבה פחות דיסטורשן ממה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים. אין צורך למלא כל חלל ריק בעודף של צלילים, זה בסדר לתת לצליל של הגיטרה פשוט להדהד ואז לגווע לאיטו. זה מה שנקרא גיוון.

כעת, אינני אומר אל תשתמש בדיסטורשן. מה שאני מייעץ לך זה שתעשה זאת בשיקול דעת. יש שאינם משתמשים כללך בדיסטורשן, וגם זה בסדר,כמובן. אבל כדאי שתדע שיש משפטים מוסיקליים שעובדים גם עם דיסטורשן וגם בלעדיו, אבל יש משפטים אחרים שנשמעים טוב יותר באחד משני המצבים אשר בשני.

פתרון אפשרי: השתמש בשני הסוגים. כוון את מכשיר האפקטים כך שבערוץ אחד תקבל Lead נקי ובשני Lead עם דיסטורשן. בשני הערוצים השתמש באותו  EQ גרפי, באותו Reverb ובאותו Delay, דבר שמאפשר מידה של המשכיות במעבר מהסאונד האחד לשני, והשתמש בשניהם בשיקול דעת. הדבר יאפשר לך להשיג את אותו גיוון שעליו דיברנו גם קודם לכן. 

מצא את הצליל שלך

יהיה מה שיהיה הצליל שאתה הולך עליו, ודא שזה הצליל שלך. שכח מלנסות להישמע "בדיוק כמו ג'ימי הנדריקס". מצא לעצמך מרכז טונלי מוגדר היטב, נעים ונוח, שעובד היטב עם הרפרטואר שלך (עין אחת על הליקים ועין שניה על שאר החומר) ודבוק בו. תשמור על האפקטים במינימום. איך הקהל שלך יוכל לשייך את הצליל שלך אליך את הסאונד "שלך" מורכב מאין ספור עיבודים של גימיקים, אם אין לך סאונד אז מה כן יש לך?

File:Carlos Santana 1978 by Chris Hakkens.jpg by Leahtwosaints is licensed under CC BY-SA 2.0  ועל דברים אלה ניתן להוסיף עצה שמצאתי בראיון ישן עם קרלוס סנטנה.

הוא נשאל שם כיצד יכול גיטריסט למצוא סאונד משל עצמו, ועצתו היתה כזו: שב עם הגיטרה שלך ועם מכונת תופים אם יש לך כזו, רצוי בחושך, והתחל לקשקש על הגיטרה ככל העולה על רוחך. הקלט את עצמך בעודך עושה זאת ובמועד מאוחר יותר האזן להקלטה. יש להניח שתמצא בין כל ה"סתם" שתקליט גם מספר משפטים שבאמת ידברו אליך.

רשום אותם לשימוש מאוחר יותר. חזור על כך מספר פעמים וכעבור זמן מה תגלה מה אתה באמת אוהב לנגן,מה באמת מדבר אליך ומה פחות. במילים אחרות: תמצא את הסיגנון שלך.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות